כאבים בעקב הרגל – סיכום מחקר שיעזור לכם לטפל בבעיה

2 הקבוצות ביצעו כל אחת את ההתערבות שיועדה לה במשך 3 חודשים!♥♥ שימו לב ♥♥ לכמות הזמן שביקשו מהנחקרים להתמיד בתרגול.לרקמות כמו גיד או רצועה דרוש זמן להחלמה מלאה – לעיתים יכול לקחת גם שלושה חודשים (ומהצד השני – יש מטופלים שמרגישים הטבה גם אחרי שבועיים…) ולכן אם רוצים לפתור את הבעיה (ולא רק להקל זמנית) בכאבים מסוג זה יש צורך בהתמדה!

כדי להעריך את השפעת ההתערבות על כאבי העקב של המטופלים, החוקרים השתמשו במספר מדדים:

מדד עיקרי: 

שאלון להערכת תפקוד כף הרגל (Foot Function Index) – שאלון זה הוא שאלון סובייקטיבי שבו המטופל מדרג את רמת הכאב שלו ואת התפקוד שלו ביומיום בעקבות הכאב. הניקוד בשאלון נע בין 0 ל- 230, כאשר ציון גבוה יותר מציין כאב ומוגבלות משמעותיים יותר.

מדדים משניים: 

• רמת הכאב הגרועה ביותר שהמטופל חווה.
• רמת הכאב בצעדים הראשונים בבוקר.
• עוביה של הפאסיה הפלאנטרית כפי שנמדד בבדיקת אולטראסאונד.
• שביעות רצון מהטיפול.

כל המדדים נלקחו בתחילת המחקר ולאחר 3 חודשים, בתום תקופת ההתערבות.

תוצאות המחקר לכאבים בעקב הרגל

מדד עיקרי: שאלון להערכת תפקוד כף הרגל – 2 הקבוצות שיפרו באופן משמעותי את תפקודן והורידו את רמת הכאב, אך קבוצת החיזוק השתפרה הרבה יותר מקבוצת המתיחה.
בתום 3 החודשים קבוצת החיזוק קיבלה בשאלון ציון הנמוך ב- 29 נקודות מקבוצת המתיחה (זיכרו שציון נמוך בשאלון מייצג פחות כאבים ופחות מוגבלות).
במונחים סטטיסטיים, גודל האפקט (Effect Size) בין 2 הקבוצות הוא 0.81, שנחשב להבדל גדול, כלומר האפקט הטיפולי שהתרחש בקבוצת החיזוק היה גדול באופן משמעותי מהאפקט הטיפולי שהתרחש בקבוצת המתיחה

מדדים משניים:

לאחר 3 חודשים, רמת הכאב הגרועה ביותר שהמטופלים חוו בקבוצת החיזוק הייתה נמוכה באופן משמעותי מרמת הכאב של המטופלים בקבוצת המתיחה, ושביעות הרצון של המטופלים בקבוצת החיזוק הייתה גבוהה יותר מזו של המטופלים בקבוצת המתיחה. עם זאת, לא היה הבדל בין 2 הקבוצות ברמת הכאב בצעדים הראשונים בבוקר. בנוסף, לא נמצא הבדל בעיבוי של הפאסיה הפלאנטרית ב- 2 הקבוצות ביחס לעוביה בתחילת המחקר.

מסקנות המחקר לכאבים בעקב הרגל

מחקר זה הדגים את היעילות של תרגול חיזוק והעמסה על הפאשיה הפלאנטרית לשיפור כאבים ותפקוד בקרב מטופלים שמקור כאבם נובע מתפקוד לא תקין של רקמה זו. 

מעניין שעל-אף השיפור הניכר בכאב ובתפקוד המטופלים בקבוצת החיזוק, לא נצפה שינוי מבני בפאשיה הפלאנטרית עצמה כפי שנמדד בבדיקת העובי תחת אולטראסאונד. בהקשר זה ראוי להתייחס ל- 2 נקודות חשובות:

האחת, שיפור בכאב ובתפקוד ללא שינוי ברמת הריקמה אינו ממצא נדיר – להיפך, אנו יודעים כיום שניתן להוריד כאב באופן משמעותי גם ללא שינוי באנטומיה, הודות לעובדה שכאב הינו תופעה מורכבת העומדת מעבר לממצאים האנטומיים המודגמים בבדיקות ההדמיה השונות (אולטראסאונד, MRI וכו' – לקריאה נוספת על הנושא החשוב הזה הכנסו לכתבה הבאה בלחיצה כאן ).

השנייה, היא כי שינוי ברקמת חיבור, כמו הפאשיה הפלאנטרית, לוקח זמן רב, סדר גודל של לפחות 9 חודשים ואף שנים. לכן ייתכן כי אם המחקר היה נמשך זמן רב יתר, כן היו מתגלים שינויים בעובי הרקמה באולטראסאונד. נקודה זו שוב מדגישה את החשיבות של תרגול ארוך-טווח אם ברצוננו ליצור שינויים אמיתיים ברמת הריקמה.

מובן שטיפולי הפיזיותרפיה אינם מוגבלים רק לחיזוק ולמתיחה של האזור הכאוב, אלא כוללים התייחסות למגוון מרכיבים נוספים וגורמים תורמים שעלולים להחמיר את הבעיה, כמו ליקויים ביומכניים בנקודות מרוחקות יותר מהאזור הכאוב -(לדוגמא חולשת אגן, הגבלה בטווח תנועת הקרסול, ועוד ועוד…) איכות הריקמה הרכה והתנועתיות המפרקית, התנהלות המטופל ביומיום או בספורט מבחינת ניהול העומסים ועוד.